קטגוריה: הספדים

אני אמא של עינבר.
עינברי שלי היה ילד שבחר באור.
ילד רגיש להכול – לרעשים, לריחות, לאנשים.
הוא הרגיש ואהב בעוצמות גדולות, וצחק צחוק מתגלגל שממלא את החדר וסוחף את כולם.
היה בו שילוב נדיר של לב ענק, חוכמה חריפה והומור חד.
הוא היה “ילד של אמא” – משתף, מתייעץ ועם עמוד שדרה חזק.
תמיד הלך עם האמת שלו, בנחישות ובעוצמה.
חבר של כולם. כזה שכולם רצו להיות לידו, דואג ורגיש לכולם עושה למענם ללא פשרות.
וכדורגל? מכבי תל אביב היתה הלב שלו.
גם כשכל החברים סביבו היו ירוקים – הוא נשא בגאווה צהוב־כחול, ולא ויתר לרגע.
כשהחליט להיות קרבי, זה לא היה מובן מאליו בשבילי.
דאגתי לילד הרגיש שלי, עם לב כזה…
אבל עינבר בחר! ואי אפשר היה לשנות!!
לוחם. צנחנים. גדוד 890. "לא מסיימים עד שמבצעים" בדיוק כמו רוחו.
והוא הלך עד הסוף.
כשהמלחמה פרצה, והוא שמע שחבר מהילדות שלו, תמיר נמרודי, נחטף –
משהו בו השתנה.
זו כבר לא הייתה רק מלחמה.
זו הייתה שליחות.
שנתיים וחצי הוא נלחם בכל הגזרות,
ובתוך כל ה"שחור" כפי שנהג לכנות, נשאר מי שהוא היה תמיד –
דואג לחברים, מרים מורל, מצחיק, נותן מעצמו מבלי לחשוב על עצמו.
ביום שבו נפל, עינבר עשה בדיוק את מה שתמיד עשה:
זיהה סכנה, יצא למשימה כדי להגן על אחרים.
כך הוא חי – וכך גם נפרד.
על הגוף שלו קעקע משפט של סבתא שלו:
“החיים הם כמו גלגל – פעם למעלה, פעם למטה. העיקר – תחייך”.
זה עינברי הילד שלי.
אוהב אדם, אוהב וטורף חיים.
והאור שלו… ממשיך להאיר את כולנו

עינבי,
אח שלי,
היום חזרתי לצבא בפעם הראשונה מאז שאתה לא איתי אני חייב להגיד לך זאת הייתה החזרה
הכי קשה שהייתה לי מבין כל החזרות עד עכשיו התחושה הזאת שפתאום לחזור ולהדביק
אותך על הקיר תחושה מוזרה אני לא יכול להסביר לך כמה אני מתגעגע אח שלי כל היום
הזה אני חושב עליך ועל כמה אני מתגעגע אני מאמין שאתה רואה הכל מלמעלה אבל היום
התפרקתי פעם ראשונה לבד בלי אף אחד לידי בלי אף אחד שיתן לי תחיבוק או את העידוד בלי
החברים לבד התקופה הזאת בבית עכשיו הראתה לי כמה הייתה חלק משמעותי מהחבורה
שלנו וכמה אתה תחסר לנו היא הראתה לי כמה החבורה שלנו חזקה וכמה אנחנו מגובשים
אני חושב שבזכות זה שהיינו כל היום ביחד לא חשבתי על זה כל כך והייתי בסוג של הדחקה
אבל כמובן שלרגע לא שכחתי אותך והנה הגיע הרגע שאני לבד עם אנשים שלא מבינים מה
עובר עלי עכשיו ומה אני מרגיש אני מנסה להיות חזק אבל אני לא מצליח עינבי חיים שלי אני
אוהב אותך ומתגעגע אליך הלוואי והכל היה שונה והיית איתנו היום פעם ראשונה יוצא לי
לחשוב למה ירדת מהאוטו זאת תשובה שכנראה לא תהיה לי אני יודע שניסית לעשות הכל
בשביל לחסל את המחבל הארור הזה והצלת חיים של אחרים אבל לקחו לך את החיים שלך
לקחו ממני ומהחבורה ומהמשפחה אותך עשו לנו חור ענק בלב שבחיים לא יתמלא אתמול
היה יום הזיו אני לא האמנתי שאת הקעקוע הראשון אני אעשה בשבילך לזכרך תמיד רציתי
לעשות קעקוע אבל אף פעם לא מצאתי משמעות ולצערי המשמעות הזאת הגיעה בצורה
הכי לא הגיונית שיש אני מקווה שאתה שומר עלי ועל כולם מלמעלה אח שלי אני אוהב אותך
ומתגעגע מאוד
פלג חכמה

ענברי שלי,
יפיוף שלי, ילד שכל כולו טוב חיוך ואהבה.
אתמול שעה לפני האירוע באת אליי למוצב לאבני חפץ כרגיל עם השמחת חיים שלך והחיוך
שלא יוצא מהפנים וקפצת עליי על המיטה והבאת לי חיבוק ענק.
ישבנו, דיברנו וצחקנו כרגיל והתחלנו לדבר כבר על השיחרור, אמסטרדם תאילנד לטרוף את
העולם אחי יד ביד. לא האמנתי שיום אחרי זה אני אעמוד כאן ואספיד אותך, לא מוכן להספיד
אותך אחי.
אני רוצה להגיד לך ולספר פה לאנשים מה היית בשבילי ומה היית בשביל כל הצוות.
היית גבר שבגברים, בן אדם כזה שרק אני חושב על השם שלו בראש יושר צוחק.
תמיד שמח, תמיד בא לעשות אווירה וצחוקים ובאמת להפיץ לסובבים אותו ולכולם רק טוב.
לא אשכח את היום הזה שקיבלת שבת אחרי שבת בהכשרה וסגרת איזה 35 יום גשום כולנו
מושחרים משבוע שטח שקרב ובא אתה נכנס אלינו בלילה כולך על מדי א סחוט פותח את
הדלת של הכיתה. עכשיו אתם יודעים לענבר יש את המבט שלו ואת התנועות גוף המצחיקות
שלו. מסתכל עלינו וכולנו פשוט צוחקים יושר שירים ואווירה ועזרת לכולנו רק בנוכחות שלך
לעבור את השבוע הזה באמת בהצלחה )למרות שירדת אליו בדילי מי שיבין יבין( ובסוף כמו
תמיד לא וויתרת לשנייה ונלחמת כמו אריה וטרפת את השבוע הזה והמשך ההכשרה.
מהיום הראשון היית שם שבילי זוכר ולא אשכח בחיים את הרגע הזה שאני נכנס לכיתה כולי
מושחר מהגיבוש ורואה אותך, ענבר עם החיוך הכי מושלם הכי שמח וגאה שהגיע לגדוד.
ישר בא אלי ושואל אותי אתה מעשן? אני מהנהן לו יושר הוא אומר בו סיגריה. אנחנו ככה
מהרגע הראשון יד ביד כל המסע הזה והדרך הזאתי עשינו ביחד אחד לצד השני למרות שהיינו
רחוקים.
באופן הכי אישי ענבר רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך אהבת אמת אתה המשפחה שלי אתה
הכי קרוב אליי אחי, אני לא מסוגל.
רוצה להגיד לך פשוט תודה, תודה על הכתף, תודה על החיוך, תודה על האהבה, תודה על
השחורות ועל הרגעים השמחים, תודה על זה שתמיד היית שם בשבילי שהיה קשה.
למרות שאתה גר שעה ממני טלפון אחד ואנחנו יושבים בירה אצלי במרפסת וצוחקים על
החיים.
לירון וברק מיכל שירה ומיכאל אתם המשפחה שלי והמשפחה של כל פלגה ג מעכשיו אתכם
בהכל
ענבר אני אוהב אותך עד עמקי נשמתי אין ספק
שה' לוקח את ההכי טובים.

מאיפה מתחילים אחי?
מתי יפול לי האסימון?,
ששומעים את הבשורה?, שמתחילים לבכות ? שרואים את התמונה של הותר לפרסום?
אני עוד לא מבין איזה חלל נפער בי, פתאום הכל יהיה מוזר.
לשבת אצלך בחוץ בלי שאתה יושב לידי עם הסיגריה ומספר כמה נמאס לך מצבא
וכמה אתה מחכה כבר לתאילנד ולאזרחות.
או ברגעים שאני יוצא מהבסיס ורק מחכה להודעה שלך של מה עושים היום.
עינבר שלנו, אהוב שלנו, אח שלנו, איך מסכמים את הסיפור איתך?
אתה חלק בלתי נפרד מהחבורה שלנו, אתה חכם, מצחיק, חבר אמת, בן אדם של כבוד
וערכים, איש שיח שאין כמוהו, ושותף אמיתי לחיים .
והכי חשוב אמיץ, כמה אתה אמיץ אחי, ואני לא מתכוון לזה שלא פחדת אף פעם או
שהיה לך קל.
אני מתכוון לזה שלא משנה כמה פעמים היה לך קשה וכמה מכשולים היו לך בדרך,
אתה לא וויתרת ונלחמת בהכל.
אני זוכר כמה פעמים היית שולח לנו הודעות בקבוצה, שאתה מותש עייף מתוסכל ורק
רוצה לחזור לבית לשבת איתנו לבירה ולשתף אותנו מה עובר עלייך.
אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסת לעזה,
כולנו פחדנו, היינו בבית ורק התפללנו שהכל בסדר, אני זוכר הכל אחי, את כל
התמרונים הערורים האלה, זה התחיל מעזה עבר ללבנון משם לסוריה והסתיים באיו״ש.
אחרי כל התמרונים שעברת והחוויות ששמענו ממך חשבנו שדבר כזה כבר לא יוכל
לקרות, אבל הנורא מכל קרה.
מי ישמור עליי במגרש ולא יתן לי לזוז מטר יוצחק עלי כל פעם שאני לא מצליח לעבור
אותך?
מי יגזור עם ערן את החוגר יוטוס איתו לטיול הגדול?
מי יראה עם רעי משחקים של מכבי תל אביב?
מי יצחק על אוריה שהוא לא לוחם אבל סוגר כמו אחד?
מי יתעצבן על נועם כל פעם שהוא נרדם לך במיטה?
מי ירגיע את פלג כל פעם שהוא מתעצבן?
ומי אם לא אתה שידחוף את נירי להגיע לקרבי?
מי יקח את גל לכל מיני חוויות הזיוות ?
מי יכין את הביצת עין שלך שרק אתה יודע להכין
ואת הקפה קר לממרן כל פעם שהוא מגיע ?
מי עוד יאמץ את הללי כאח קטן שגר אצלו בבית ?
מי יהיה האוזן הקשבת של תומר לכל נושא ?
מי עוד יצחק עם סער כמו שאתה צחקת ?
מי יתן טיפים יוחזק את ינון כל פעם שהוא חוזר
לבסיס?
מי יתייעץ עם אראל בשעות לא שעות על מה לענות
לבחורות?
ומי יעשה עם ענבר כהן כל סופ״ש את הדירוג השבועי?
והכי חשוב אחי מי יהיה פה אח גדול למיכאל, שישמור עליו
בכל דבר, שילווה אותו בכל מכשול, יודחוף אותו רק הכי
רחוק שאפשר.
אנחנו מבטיחים לך שנישאר חלק מהמשפחה שלך ונהיה
אחים לשירה, מיכל, ומיכאל, ונעשה הכל כדי למלא את מה
שאפשר מהחלל הריק שהשארת.
להתראות אחי, יודעים שאתה שומר עלינו מלמעלה, אתה
איתנו בכל צעד ובכל נשימה, אתה
חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו .
ננציח אותך בכל מקום אחי האהוב,
לעולם לא נשכח אותך, אנחנו
מתגעגעים ושמחים שיצא לנו
להכיר אותך, תנוח על משכבך
בשלום אח אהוב שלנו. אחי אשכרה כבר חודש שאתה לא פה.
חודש שהשמש לא באמת זורחת.
חודש שאנחנו מנסים להבין איך ממשיכים כשהלב כל כך ריק.
אם היית רואה אותי עכשיו עומד ומדבר מול כולם בטח היית צוחק ואומר שאני סמרטוט
אבל אסלח לך על זה.
לפני חודש קיבלנו בשורה נוראית בשורה ששינתה לכולנו את החיים לתמיד .
קיבלתי טלפון ראשון בדרך לשדה תעופה יושר שהבנתי מה קרה. הנשימה נעצרה לרגע
והמחשבות על איך, כמה ולמה לא עזבו אותי לרגע . הסתכלתי מהחלון של המטוס
ולפני שהודיעו שנהרגת סופית אני ידעתי וראיתי אותך מרחף על העננים מסביב למטוס.
עינבר זה חודש חשוך, שאין בו באמת אור אבל דווקא עכשיו, דווקא כשקל כל כך לראות
את הרע, אנחנו בוחרים לחפש את הטוב.
וזה לא קל, אבל אנחנו מוצאים. מוצאים אותך בסרטונים מצחיקים ובזכרונות שלא
נגמרים.
אנחנו בוחרים לזכור אותך שמח ומאושר גם אם קשה פשוט פותחים סרטון שלך וזה
עושה את העבודה .
התקופה של השבעה הייתה מטורפת ועוצמתית.
באיזשהו אופן דווקא אתה אחי, היית שם. לא בגוף, אבל הכי בנשמה.
הרגשתי אותך מרחף מעל כולנו, עוטף אותנו שלא ניפול.
דווקא כשאתה זה שחסר לנו בפאזל, אתה זה שמרים אותנו ומשלים אותנו.
וזה בדיוק אתה כזה שהאור שלו נשאר, גם כשאתה לא בחדר.
אנחנו מאוחדים אחי, החברים, המשפחה כולנו מחוברים יותר בזכותך.אנחנו כל היום
יושבים ומדברים וגם הרבה יותר רגישים אחד לשני . מי היה מאמין .
אנחנו מחוברים למשפחה שלך ברמות שלא היית
מאמין בחיים . חגגנו לשירה ומיכל יומולדת ואפילו
עשינו ארוחת דגים עם לירון.
אם אתה שומע אותי עכשיו, אז תדע שאני מחכה
לקפה בשקיעה, רק תגיע.
תביא את השש-בש ותנסה שוב לנצח למרות
שברור לכולנו שאתה הולך להפסיד, כמו תמיד.
מחכה לסגירת סופ״ש עם דירוג הענברים
מחכה לסרטונים מצחיקים והקלטות שאני מסמן
אותם בכוכב.
מחכה לנסיעות לא נגמרות ברכב
ומחכה לריב איתך לריב איתך על שטיוות.
אני אוהב אותך עד עומקי נשמתי ומתגעגע בטירוף.
לנצח אהיה לצידך ואתה לצידי.
ענבר כהן

עינבר שלי, אח שלי, אהוב שלי,
שותף שלי לחיים.
לפני 30 יום בדיוק השתנו לי החיים אחי, השתנו לי החיים מאפס למאה, משמחה לעצב,
מצחוק לבכי, מחיוך על פנים לדמעות שלא מפסיקות לזלוג.
לפני 30 ימים עמדתי פה מעל הקבר שלך והספדתי אותך אחי, זה משהו שלא חשבתי
שאעשה בחיים בטח ובטח לא בגיל הזה.
הרגע הזה של לעמוד מעל הקבר שלך מול כל כך הרבה אנשים שאהבו אותך העריכו
והעריצו אותך זה משהו שחרוט לי בשכל ולא עוזב.
ההרגשה הזאת שאלה המילים האחרונות שאני יכול להגיד לך ולהרגיש שאתה עדיין
כאן ליידי זאת הרגשה שאי אפשר לתאר.
עינבר אחשלי השותף האחד והיחיד!
החיים בלעדייך זה לא אותם חיים, זה לא אותה שמחה, לא אותם צחוקים, לא אותם
שיחות.
איך מסכמים פרק כזה בחיים, איך מדברים עלייך בלשון עבר, איך זה הגיוני שאני חושב
עלייך ואומר לעצמי אם היית פה מה היית אומר, איך היית מגיב ואיזה מילה אתה היית
זורק באותו קטע.
עינברי שלי אני מודה לך, מודה לך על כל הרגעים שלנו ביחד, כל הצחוקים, כל הכיף,
כל האושר שהכנסת לי לחיים, אני מודה לך על הבן אדם שהיית עבורי.
ענברי שלי בסופ״ש האחרון שהיית בבית ראיתי אותך מכל הצדדים שלך, מהצדדים
שאני אוהב ומהצדדים שפחות, למרות שהרבה פעמים היית בלתי נסבל היה יותר
צדדים שאהבתי, אין מה לעשות אין דרך שלא לאהוב ילד קסם כמוך.
ענברי שלי בסופ״ש האחרון היה לנו את המשחק שש ב״ש האחרון שלנו אחי, נתתי
לך מארס כוכבים ראשון שעשיתי בחיים וצחקתי עלייך כמו שלא צחקתי בחיים, עד
שניחשת את הקוביות וקיבלתי הפסד טכני, ואיך שאתה אומר הגלגל מסתובב פעם אתה
למטה פעם אתה למעלה ואז אתה צחקת עלי שעה ואני רק קיללתי אותך.
עינברי שלי יומיים לפני הסופש האחרון שיצאת
לבית התקשרתי אלייך באמצע הלילה בלחץ,
חבר טוב של ליאן נפצע קשה ושאלתי אותך מה
זה אומר, מה הסיכיוים שלו לשרוד ומה ההגדרה
לפצוע קשה.
אתה אמרתי לי נטע פצוע קשה הוא גמור אין לו
סיכיו.
כמה ימים אחרי המצב שלו התאזן והוא ברוך השם
בריא ושלם.
באתי אלייך ואמרתי לך עינבר הוא חי ואתה בתגובה
הקבועה שלך ״אל תגיד סתם״.
אהוב שלי ברגע שהבנתי שאתה היית בפיגוע ונפצעת קשה
ישר הכל עלה לי לראש, ישר חשבתי על זה שאתה אמרתי לי
שזה סיכיו קלוש וזה מלחמה על החיים.
חיים שלי אני האמנתי אני באמת האמנתי אני האמנתי
שתצליח אני האמנתי שתשאר איתנו שזה סתם משהו זמני
והכל יהיה בסדר,
אנחנו יצאנו אלייך בשיא המהירות
וחיפשנו לאיפה פינו אותך הנענו את
הרכב יוצאנו לכיוון בלינסון לא הקשבנו
לשום דבר רק רצינו להגיע לאיפה שאתה ולראות אם המשפחה צריכה עזרה, אם מיכה
יגיע מהבסיס ישר לבית חולים שניהיה שם לחבק אותו אני באמת האמנתי אחי בכל
כולי.
לא נתתי לשניה למחשבה הזאת לעלות לי לראש.
ושההודעה הזאת הגיעה אלינו, אני נשברתי לא ידעתי מה לעשות , איך מתקשרים
לחברים להגיד להם, איל מעכלים את זה, איך אשכרה מבינים שאתה לא תגיע יותר לבית
עם החיוך הענק שלך.
אחי אני בטוח שהסתכלת עלינו מלמעלה שישבנו בשבעה אצלך בבית, אנחנו מגובשים
אחי , מגובשים יותר מתמיד, מרימים אחד את השני, וממשיכים את הצחוקים שלנו כמו
שאתה אוהב.
אחשלי יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב אבל אני אשמור את זה לעצמנו לשיחות שלנו
לצחוקים שלנו להתייעציוות שלנו, אני משאיר את זה לנו.
אני מבטיח לך שאני אעמוד לצד המשפחה שלך באש ובמים , בכל דבר , בכל עזרה , בכל
תמיכה שאני יכול לתרום בה.
אני אוהב אותך אחי אתה איתי בלב בכל צעד ובכל נשימה אני מתגעגע אלייך תודה על
הזכות להיות בקרבתך ולהיות חלק מהחיים שלך.
תודה על הזכות שהיית חלק מהחיים שלי.
תנוח על משכבך בשלום אהוב שלי.
נטע