מיכאל

עינברי שלי, איך אני מסכם את התקופה הזאת בלעדייך.
אתה זה שכל כך רצית שאהיה לוחם ועשיתי את זה, עברתי כל כך הרבה דברים, לילות בלי שינה, הרים שתיפסתי וזחלתי. ירדתי מקרבי והצלחתי לחזור לסיירת וכל הדברים האלה ותמיד היית שם לצידי ובשבילי. בזכותך הכרתי את הצוות שלי שתמיד יהיה איתי לכל דבר. אנשים הכי טובים שפגשתי, והכי חשוב עינברי החברים הטובים שלנו שכבר מזמן הפכו למשפחה שלנו.

עינברי, גיבור שלי
אני עדיין לא מעכל את הסיטואציה.
אני מחכה שתיכנס הביתה ותפזר את כל הדברים שלך.
אני מחכה להשלים איתך את הפערים, לספר לך איך עבר עלי החודש.
אני מחכה לך ונראה לי שאי אפשר להפסיק לחכות.
הרבה פעמים חשבתי, שאני תומך בך, מקשיב ומייעץ, אבל גיליתי שלאורך כל הדרך, אתה הוא זה שעזר לי למצוא את התשובות בעצמי.
ועכשיו אתה חסר לי, השיחות שלנו חסרות, חסר לי מי שיוביל אותי קדימה.
אני מחכה לך עינברי, וזה כל כך קשה.
קשה לחכות ולדעת שכל מה שנותר לי זה לבוא אלייך לכאן, לדבר איתך ולקוות שכאן אמצא את התשובות.
תדע שאני מנסה להיות חזק בשבילך ובשביל המשפחה, שתהייה גאה בי.
אבל אני מרשה לעצמי גם להישבר, כי זה לא פשוט עינבר, לא פשוט בכלל…
אתה חסר לי מאוד ואני באמת לא מבין איך הדרך שלי ממשיכה בלעדייך.

זה נראה לי לא הגיוני
ארוחות משפחתיות בלעדייך,
ישיבות עם חברים בלעדייך.
השיחות איתך כל כך חסרות לי.

אחי האהוב והגיבור.
הרגשת שמשהו לא תקין באותה נסיעה, חתרת למגע באומץ לב.
יכולת להמשיך לנסוע, אבל עצרת, ובאותו הרגע נעצר הכל.
עינברי, אני גאה בך , תמיד תהייה עבורי מודל להערצה וחיקוי.
אני אשא אותך איתי לכל אורך חיי,
אני אוהב אותך עינברי!