נטע ברקת

עינבר שלי, אח שלי, אהוב שלי,
שותף שלי לחיים.
לפני 30 יום בדיוק השתנו לי החיים אחי, השתנו לי החיים מאפס למאה, משמחה לעצב,
מצחוק לבכי, מחיוך על פנים לדמעות שלא מפסיקות לזלוג.
לפני 30 ימים עמדתי פה מעל הקבר שלך והספדתי אותך אחי, זה משהו שלא חשבתי
שאעשה בחיים בטח ובטח לא בגיל הזה.
הרגע הזה של לעמוד מעל הקבר שלך מול כל כך הרבה אנשים שאהבו אותך העריכו
והעריצו אותך זה משהו שחרוט לי בשכל ולא עוזב.
ההרגשה הזאת שאלה המילים האחרונות שאני יכול להגיד לך ולהרגיש שאתה עדיין
כאן ליידי זאת הרגשה שאי אפשר לתאר.
עינבר אחשלי השותף האחד והיחיד!
החיים בלעדייך זה לא אותם חיים, זה לא אותה שמחה, לא אותם צחוקים, לא אותם
שיחות.
איך מסכמים פרק כזה בחיים, איך מדברים עלייך בלשון עבר, איך זה הגיוני שאני חושב
עלייך ואומר לעצמי אם היית פה מה היית אומר, איך היית מגיב ואיזה מילה אתה היית
זורק באותו קטע.
עינברי שלי אני מודה לך, מודה לך על כל הרגעים שלנו ביחד, כל הצחוקים, כל הכיף,
כל האושר שהכנסת לי לחיים, אני מודה לך על הבן אדם שהיית עבורי.
ענברי שלי בסופ״ש האחרון שהיית בבית ראיתי אותך מכל הצדדים שלך, מהצדדים
שאני אוהב ומהצדדים שפחות, למרות שהרבה פעמים היית בלתי נסבל היה יותר
צדדים שאהבתי, אין מה לעשות אין דרך שלא לאהוב ילד קסם כמוך.
ענברי שלי בסופ״ש האחרון היה לנו את המשחק שש ב״ש האחרון שלנו אחי, נתתי
לך מארס כוכבים ראשון שעשיתי בחיים וצחקתי עלייך כמו שלא צחקתי בחיים, עד
שניחשת את הקוביות וקיבלתי הפסד טכני, ואיך שאתה אומר הגלגל מסתובב פעם אתה
למטה פעם אתה למעלה ואז אתה צחקת עלי שעה ואני רק קיללתי אותך.
עינברי שלי יומיים לפני הסופש האחרון שיצאת
לבית התקשרתי אלייך באמצע הלילה בלחץ,
חבר טוב של ליאן נפצע קשה ושאלתי אותך מה
זה אומר, מה הסיכיוים שלו לשרוד ומה ההגדרה
לפצוע קשה.
אתה אמרתי לי נטע פצוע קשה הוא גמור אין לו
סיכיו.
כמה ימים אחרי המצב שלו התאזן והוא ברוך השם
בריא ושלם.
באתי אלייך ואמרתי לך עינבר הוא חי ואתה בתגובה
הקבועה שלך ״אל תגיד סתם״.
אהוב שלי ברגע שהבנתי שאתה היית בפיגוע ונפצעת קשה
ישר הכל עלה לי לראש, ישר חשבתי על זה שאתה אמרתי לי
שזה סיכיו קלוש וזה מלחמה על החיים.
חיים שלי אני האמנתי אני באמת האמנתי אני האמנתי
שתצליח אני האמנתי שתשאר איתנו שזה סתם משהו זמני
והכל יהיה בסדר,
אנחנו יצאנו אלייך בשיא המהירות
וחיפשנו לאיפה פינו אותך הנענו את
הרכב יוצאנו לכיוון בלינסון לא הקשבנו
לשום דבר רק רצינו להגיע לאיפה שאתה ולראות אם המשפחה צריכה עזרה, אם מיכה
יגיע מהבסיס ישר לבית חולים שניהיה שם לחבק אותו אני באמת האמנתי אחי בכל
כולי.
לא נתתי לשניה למחשבה הזאת לעלות לי לראש.
ושההודעה הזאת הגיעה אלינו, אני נשברתי לא ידעתי מה לעשות , איך מתקשרים
לחברים להגיד להם, איל מעכלים את זה, איך אשכרה מבינים שאתה לא תגיע יותר לבית
עם החיוך הענק שלך.
אחי אני בטוח שהסתכלת עלינו מלמעלה שישבנו בשבעה אצלך בבית, אנחנו מגובשים
אחי , מגובשים יותר מתמיד, מרימים אחד את השני, וממשיכים את הצחוקים שלנו כמו
שאתה אוהב.
אחשלי יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב אבל אני אשמור את זה לעצמנו לשיחות שלנו
לצחוקים שלנו להתייעציוות שלנו, אני משאיר את זה לנו.
אני מבטיח לך שאני אעמוד לצד המשפחה שלך באש ובמים , בכל דבר , בכל עזרה , בכל
תמיכה שאני יכול לתרום בה.
אני אוהב אותך אחי אתה איתי בלב בכל צעד ובכל נשימה אני מתגעגע אלייך תודה על
הזכות להיות בקרבתך ולהיות חלק מהחיים שלך.
תודה על הזכות שהיית חלק מהחיים שלי.
תנוח על משכבך בשלום אהוב שלי.
נטע